מה בין הו אופונופונו וקבלה
ההו'אופונופונו הגיע אלי מאלוהים, הגיע אלי על מנת להכיר את אלוהים ולפתוח לי דלת לעולם רוחני. וסוף כל סוף למלא איזה ריק, חלל גדול בתוכי שכל הזמן חיפש את הדרך להכיר את עצמי ולהביא את עצמי ליידי ביטוי.
בתקופה האחרונה אני מלמדת את ההו'אופונופונו ובכל המפגשים והשיחות שאני עורכת עם אנשים, תמיד עולה הדמיון של ההו'אופונופונו לקבלה. מתוך המעט ששמעתי החלטתי שאני מתעמקת קצת יותר ומה שגיליתי הוא, שאין כמעט שום הבדל בין תפישת הקבלה לבין ההו'אופונופונו.
למרות ששמעתי את הרב לייטמן ממרכז הקבלה לעם אומר, שבין תורות רוחניות מסוימות יש משותף עם הקבלה, אך הכלים, האינטרפטציה והדרך ליישם שונות. ובכל זאת מהמעט שהקשבתי ולמדתי ממנו, הרעיונות הם זהים, רק מדברים בשפה אחרת, עולם מושגים שונה, ואפילו זה לא לגמרי.
הכלי המרכזי שעובדים איתו בהו'אופונופונו הוא הכלי הראשוני והמרכזי בתורת הקבלה. פניה הכרתית לאלוהות בבקשת תיקון.
הידע שלי בתורת הקבלה הוא מועט וחלקי ביותר וכמובן מובא בדרך שאני הבנתי אותו, מתוך הקשבה של שעות לרב לייטמן ומקריאה נוספת.
תורת הקבלה היא מדע מודע מורכב, מתאימה בדיוק לאופי היהודי, המתוחכם, המתפלפל, משנה סדורה החוקרת את הטבע הכללי, זה שמעבר לגשמי. ההו'אופונופונו מביאה את אותם הרעיונות (או חלקם – כי לא למדתי לעומק את הקבלה, ומאוד יתכן שעדיין הרבה ידע שנמצא שם ניסתר ממני) בצורה מאוד בסיסית ופשוטה, והדרך לעלות במדרגות הרוחניות היא דרך יומיומית, אורח חיים לכל אורך החיים אך קלה ליישום, וניתנת ליישום בכל רגע ורגע בידי כל אחד בכל זמן.
המפתח בשני המקרים הוא רצון – בחירה חופשית – בליישם ולהשתמש בכלי או לא.
אחד הדברים הראשונים הנראים לעין זה ששתי התורות הרוחניות מדברות על התיקון.
הקבלה וספר הזוהר הם כלים לתיקון הנשמה ופירוש המילה הו'אופונופונו היא לתקן טעות.
במאמר זה אני מביאה את הרעיונות הרוחניים המרכזיים של ההו'אופונופונו ומקשרת אותם לרעיונות הקבליים.
- הסיבה היחידה שאני נמצאת פה היא להיות חופשייה ולגלות את האני המושלם ולהביאו ליידי ביטוי – השפעה.
- אנחנו מנוהלים ע"י הזיכרונות שלנו, ע"י הנתונים, אין לנו באמת בחירה חופשית.
- הבחירה החופשית שלנו מסתכמת בין להגיב או לשחרר , לתקן
- אנחנו אחראים ב 100% על כל הזיכרונות , הנתונים המנהלים אותנו – אין שם בחוץ , הכול בתוכנו. כולנו אחד, אין באמת נפרדות בייננו.
- כל אחד ואחד הוא העתק מדויק של האלוהים.
- יש לנו את האפשרות לתקן ולהשפיע על הנתונים שלנו רק מלמעלה, רק ע"י האלוהות. אנחנו לא מבינים כלום. אין ביכולתנו לדעת מה טוב ומה רע בעבורנו. רק האלוהות יודעת ומחליטה מה לשחרר ולתקן ומה הדבר הנכון בעבורנו.
לגלות את האני – מי הוא האני
רבי אלימלך ליפמן שנקרא נעם אלימלך אמר: כשאגיע לעולם האמת לא אפחד משום שאלה, ישאלו "למה לא היית כמו הרמב"ם ? כמו הבעל שם טוב ? " רק משאלה אחת אני חושש – "למה לא היית אלימלך?"
מדבריו של הרב לייטמן "אנחנו לא מכירים את מבנה הנשמה שלנו כדי ללמוד מיהו האדם, האני צריך לעלות לדרגה רוחנית גבוה יותר ולכן אני צריך לגלות את הבורא, בסופו של דבר אנחנו צריכים לגלות את עצמנו!!! האני זה כל העולם, הכול נמצא בתוכי וחלק ממני.
אנחנו מתחילים להכיר אתו ברגע שאנחנו מתחילים להכיר את הבורא.האני זה כל העולם –האני כולל הכול.
הרב לייטמן התייחס לאני כשני משורים האני הגשמי הבהמי והחיים השניים שלנו שהם נצחיים ומושלמים. החיים השניים שלנו מתגלים לאט ע"י התיקון.
מי שרוצה להכיר את החיים השניים ,ניתן לו כלי = עפ"י הקבלה הכלי הוא ספר הזוהר.
המטרה זה הבורא – האני שלנו הוא הבורא בעצמו. על מנת להגיע אל אותה מטרה אנחנו צריכים לצרף את הזר לתוכנו ע"י האור. איך אנחנו עושים זאת? ע"י פניה לבורא, הוא שולח לנו אור תיקון. פניה לאלוהות, דרישה של האור לתקן אותי וזה נעשה ע"י הזוהר.
דר' איהלקלה היו לן שהוא המורה המוביל היום בעולם של שיטת ההו'אופונופונו נותן תאור מלא של האני.
כל אחד ואחד הוא העתק מדויק של האלוהים, לכל אחד יש את הוויברציה, תדר שלו אותה הוא צריך לבטא בעולם – הייעוד. כמו שהרב אלימלך נעם אמר – להיות אלימלך.
ואם אני תקועה ולא מביאה ליידי ביטוי את הייעוד שלי, להיות אני, (כוח ההשפעה שלי) כל העולם תקוע איתי.
השאלה החשובה היא "מי אני?" – אם אין לך מושג מי אתה, אתה סובל כל הזמן. עפ"י ההו'אופונופונו – אנחנו פקרפקט, מושלמים כבר עכשיו, אנחנו רק לא רואים את זה. כל מה שאנחנו חווים וכל ההתנסויות שלנו הם רק זיכרונות, הם לא מי שאנחנו באמת. כאשר נתחיל לתקן, לנקות ולשחרר האני המושלם יתחיל להתגלות.
גם דר איהלקלה מרכיב את האני משני חלקים.
החלק הגשמי שלנו – המודע והתת מודע
החלק המושלם שלנו הנצחי – האני העליון והאלוהות, הבורא האין סוף.
דר היו לן מדמה את ההסתרה שיש לנו מלראות את כל האני שלנו לזכוכית מלוכלכת, שחורה הניצבת בין האני הגשמי שלנו לאני העליון ולאלוהות, ולא מאפשרת לנו לראות את האני המושלם שלנו, את כל מכלול האני, היא חוסמת את האור והאהבה מלהגיע אלינו. וממה היא מלוכלכת ? מהנתונים, הזיכרונות, האמונות, הדפוסים שמנהלים אותנו.
תפקידנו הוא כל הזמן לתקן, לנקות ולשחרר את הנתונים , הזיכרונות וע"י כך לאט לאט אנחנו מנקים את אותה הזכוכית ולאט לאט האני שלנו העליון מתגלה, ומאפשרים מעבר של אור ואהבה,ומאפשרים לאנרגיות האלוהים לחדור לתוכנו ולהשפיע על חיינו. בעצם הניקיון הזה אנחנו מאפשרים להשראה האלוהית לקחת חלק בחיינו ולהיטיב איתנו. האנרגיה המותמרת שמגיעה אלינו היא אנרגיה של אור ואהבה ומטיבה.
חוק הטבע – שהכול מתפתח לטובה.
ואיך אנחנו עושים זאת ? – נכון, פניה לאלוהות, לבורא, לתקן, לנקות ולשחרר את הנתונים , הזיכרונות שמנהלים אותנו.
האני עפ"י הקבלה- מתוך הרצאה של הרב לייטמן
******
ככל שנבין שהזר הוא חלק ממני כך נתקרב יותר לבורא ונחווה את האני המושלם והמורחב שלנו. זו העלייה במדרגות הרוחניות.
האחד מכיל את הכול. בכל מדרגה כזו אנחנו מכירים יותר ויותר את הרע. רק כאשר אנחנו מכירים את הרע ומגלים אותו אנחנו יכולים לתקן. מהו אותו רע ? כל דבר שמשתקף לנו בחוויה שלנו, רע לא במובן המוסרי של המילה, אלה כל חוויה או תפישה שלנו את עצמנו ואת הסביבה. כל ביקורת עצמית, כל סיטואציה לא נוחה לנו בחיים, כל מערכת יחסים לא הרמונית, כל עוולה שנחשפנו אליה, וכל אמונה , מחשבה או דפוס שלנו ושל האחר אותו אנו חווים.
רק כאשר אנחנו מכירים ומגלים אותו אנחנו יכולים לתקן.
בהו'אופונופונו בכל רגע ורגע אנחנו מכירים את הרע שבתוכנו וש"כביכול" משתקף מבחוץ. בכל רגע של הכרת הרע אנחנו פונים לאלוהות ומבקשים תיקון, מבקשים ממנו למחוק ולשחרר את מה שכרגע היינו ערים לו.
ההו'אופונופונו זה להיות בכל רגע ורגע בתודעת יום הכיפורים.
דר היו לן מתייחס לזיכרונות שלנו כאל האויבים שלנו, הם אלה שלא מאפשרים לנו לחיות מתוך השראה אלוהית, הם אלה שחוסמים את האור בחיינו. הוא צוחק ואומר שהוא נמנה עם קבוצת הרשעים הגדולה ביותר, הוא כל הזמן חשוף לקלקולים שבתוכו שמשתקפים אליו מתוך האנשים שסובבים אותו ומשתפים אותו בצרותיהם. הוא גם מדגיש את נכונותו להיחשף לכל החדשות המזוויעות של העולם מתוך מטרה לנקות ולתקן בתוכו, ומתוך התפישה שמה שמתנקה מתוכו מתנקה לכולם. אין הפרדה והכול הוא אחד.
אנחנו מנוהלים ע"י הזיכרונות שלנו, ע"י הנתונים שהגענו איתם,
זיכרונות מאז ראשית הבריאה.
עפ"י הרב לייטמן התכונות שאיתן נולד אדם נקראות "גורל" ,.
הדרך היחידה להשפיע על הגורל, היא דרך הפניה לאלוהות, דרך ההתפתחות הרוחנית. דרך ההתפתחות הרוחנית מאפשרת לנו לקבל את האור האלוהי או אנרגיה מותמרת אשר יורדת מלמעלה ומשנה את הגשמי.
הדברים שמנהלים אותנו הם : מלמעלה – כל הזיכרונות שבאנו איתם, גלגולים וכו
מהצדדים – הסביבה בה גדלנו ובה אנו גדלים.
ומבפנים – מתוך הגנים, ההורמונים והזיכרון התאי.
הרב לייטמן מדמה אותנו לבובות על חוטים המנוהלים מלמעלה, בדברים הגשמיים הגורל חתום בתנאי שאתה בוחר בחירה רוחנית ואז התסריט משתנה גם בגשמיות.
מאבל כץ תלמידתו של דר' היו לן מדמה את הזיכרונות האלה לנתונים הצרובים בהרדיסק של המחשב שלנו. מתנגנים שם בשקט עד שמשהו מפעיל את התוכנית, אז היא מתעוררת לחיים ומגיבה בדיוק עפ"י התכנות שלה. התוכנית הזו תהיה שם עד שנמחוק אותה, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללחוץ על לחצן המחיקה , DELET . זהו כל הסיפור ללחוץ על לחצן המחיקה או לא.
ואם נחזור להסבר של דר, היו לן וגם הרב לייטמן , אנחנו כל הזמן מנוהלים בלופ..עד ש.. עד שהמיינד מחליט לתת פקודה או להוציא בקשה לתקן, לשנות, למחוק, להתמיר ..למי? לאלוהות.
ושוב זו הבחירה החופשית היחידה שיש לנו..לבקש מאלוהים באופן הכרתי לנקות ולשחרר את הבעיה, הזיכרון המתנגן.
אין לנו באמת בחירה חופשית.
בספרו של המדען הדני נורטנדרם (משהו כזה) THE USER ILLUSION אילוזיית המשתמש הוא מביא מחקרים המוכיחים שההחלטות נעשות הרבה לפני שההכרה שלנו החליטה – או יותר נכון חושבת שהי החליטה.
בכל רגע נתון 15 מיליון ביטים של אינפורמציה מתרחשים בתוכנו ואנחנו ערים רק ל 15-20 ביטים בכל רגע. אנחנו ערים רק לשכבה כ"כ ראשונית של מה שקורה באמת סביבנו. חמשת החושים שלנו כ"כ מוגבלים, ואנחנו מאמינים לעצמנו שאנחנו המחליטים והמנהלים את העניינים. השבוע גם קראתי על מחקר חדש המצביע על יכולת אנושית לחיזוי העתיד הקרוב ועל האפשרות שהתודעה מתנהלת בדומה לחלקיקים קוונטים. המחקר מספק גושפנקה מדעית ל"תחושות הבטן" המוכרות לכולנו. שעל פי ההבנה שלי אומר שיש אנשים הרגישים יותר לתחושות הבטן שלהם ז"א שיש להם יכולת לחוות עוד כמה ביטים של אינפורמציה המתחוללים ברמת התת מודע. ושבעצם דברים נקבעים לפני שההכרה שלנו עדה לכך.
וכיוון שאנחנו מתנהלים באוטומט ובלופ קבוע הבחירה החופשית היחידה היא,לבקש במודע מהאלוהות לתקן, לנקות ולשחרר או לא..שזה אומר להמשיך ולהתנהל כבובות על חוט.
עפ"י הרב לייטמן – או אתה הולך לקראת חיבור עם הזולת או אתה לא. או שאתה מפעיל את הנקודה שבלב ומבקש תיקון או שלא. להתפתח ברוחניות או להישאר בהמות.
אנחנו אחראים ב 100% על הזיכרונות שלנו. כולנו אחד ואין באמת נפרדות בייננו.
כיוון שאין שום דבר בחוץ והכול נמצא וקורה בתוכנו זה אומר שהכול באחריותנו, גם במחשבה פשוטה אם זה לא באחריותנו איך נוכל למחוק ולשחרר את זה מתוכנו ?
הרעיון הזה שאנחנו אחראים ב 100% לכל דבר שפוגש אותנו , תמיד מעורר התנגדות, מה פתאום אני אחראי לבעיה של משהו אחר ? לפשע שמשהו אחר עשה למשהו אחר ? למחלה של משהו אחר ? אז זהו, שאין משהו אחר. אנחנו אחד, זה רק המחשבה שלנו והתרבות שלנו שהשרישה כל כך עמוק את תחושת הנפרדות.האגו היקר שלנו.
הרב לייטמן מסביר שהנשמה היא אחת, המקור הוא אחד, כל אחד הוא רסיסי נשמות של אותה הנשמה כולנו מחוברים, ולכן אין שום דבר שהוא שלך ולא שלי.
הקבלה מלמדת בעצם את תהליך ההפנמה של הזר לתוכנו, ככל שנתחבר ונצרף את הזר לתוכנו כך אנחנו מתפתחים רוחנית.
בהוואי הקשרים בין רסיסי הנשמות נקראים קשרי אקא, ברגע שתיקנת משהו בתוכך תיקנת גם באחר , פרמת קשר אקא, מאבל כץ נתנה דוגמה שמאוד אהבתי, אי אפשר להדליק את האור רק לעצמך, כשנכנסים לחדר ומדליקים את האור, זה לעולם לכולם.
ההבנה והצירוף של ה"זר" לתוכך נעשה אחרת בהו'אופונופונו ובקבלה, בקבלה התהליך נעשה ע"י לימוד הזוהר בחברותא ופעילויות שמחה וקשר בין האנשים. בהואופונופונו הקבלה של הזר היא בהבנה היומיומית הרגעית בתוכנו. ברגע שאני מזהה "רע" אני מייד מצטערת על מה שבתוכי יצר את אותו ה"רע" גם כאשר אני צופה בחדשות ורואה בעיות של אחרים, אני מייד מנקה על מה שבתוכי גורם לי להיחשף לאותו אירוע, על הרגש שעולה בי בזמן שאני נחשפת לזה, על החלק שבתוכי חווה ושותף ,גם אם זה רק בשמיעה. הרי אם זה לא היה בתוכי בכלל לא הייתי ערה לזה, חווה את זה.
ועצם האמירה, "אני מצטערת על מה שבתוכי.." היא הקבלה של רעיון האחדות, שה"זר" הוא לא "זר".
אין ביכולתנו לדעת מה טוב ומה רע
רק האלוהות יודעת מה נכון בעבורנו ולכן התיקון הגשמי יוכל להתבצע רק ע"י האנרגיה האלוהית, האור והאהבה הבאים מלמעלה.
דר' היו לן קורא לכל הבעת דעה שלנו ..בולשיט.. שטויות..כי אמירה כמו " אני יודעת מה טוב עבורי" זה בולשיט, אמירה כמו "אני יודעת מה נכון" זה בולשיט...הכול בעצם בולשיט, כי הכול נובע מתוך הנתונים והזיכרונות שמנהלים אותנו , אלו רק המחשבות שלנו, האמונות שלנו, האם אנחנו באמת יכולים לדעת מה טוב ומה לא ? מה נכון ומה לא ? אני נותנת הרבה פעמים את הדוגמה , שכל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי, אם אני אקבל את העבודה הזו, זה יהיה אושר גדול עבורי, זה בדיוק מה שאני רוצה וצריכה, זה מתאים לי 10, ומהר מאוד אני מגלה שזה ממש לא זה, אז מה עושים ? ההו'אפונופונו מאפשרת לנו בעצם לשחרר את הרצונות המודעים שלנו שנובעים מתכנות של נתונים ומאפשרת לנו להיות בזרימה עם מה שמגיע מהיקום, ברגע שמשחררים באמת אין שום דבר שחוסם מהאור והאהבה ומהדברים הנכונים והטובים להגיע לחיינו.
אני לא דתייה, ורוב חיי הייתי רחוקה מאוד מאלוהים, אחד הדברים שתמיד נתקנאתי בדתיים זה האמונה שלהם באלוהים והקבלה המוחלטת של מה שאלוהים מביא לחייהם. תמיד חשבתי שכל כך טוב להיות במקום של קבלת הגורל כמו שהוא, והיום אני מבינה שזו דרך המאפשרת את הוכרת הטוב בכל דבר שפוגש אותי בחיים, וזו מבחינתי המהות של החשיבה החיובית שמנתבת את חיי לטוב.הקבלה הזו מאפשרת לי לשחרר את הרצונות שלי שנובעים מתוך התיכנות הפנימי שלי ופותח אותי לראות את מה שהיקום מציע לי, שזה הדברים הנכונים לי ביותר. ומאותו הרגע שאפשרתי לעצמי לשחרר חיי רק התפתחו לטובה.
אני אוהבת אותך, אני מצטערת, בבקשה תסלח לי, תודה לך..
הסליחה
ההו'אופונופונו היא שיטת ריפוי הוואית עתיקה. אנשי הוואי מאמינים והאמינו שללא סליחה לא יכול להתרחש ריפוי, ולכן הם היו עורכים מפגשים שבטיים משפחתיים קבועים ועל כל מחלה או צרה שפקדה אותם על מנת לבקש סליחה. הם היו מעלים את ה"חטאים" שלהם ללא האשמה , מצטערים ומבקשים סליחה, סליחה ממי שהם חושבים שנפגע, סליחה מאבות אבותיהם, סליחה מהזיכרונות שמנהלים אותם , מהילד הפנימי שנושא את כל אותם זיכרונות וסליחה מהאלוהות. ברגע שהסליחה נתבקשה יכול בעצם להתרחש ריפוי. הרי זה לא סוד היום, גם ברפואה וגם במדע שהגוף שלנו מגיב ומייצר מחלות בעקבות כל המועקות, הכעסים, העלבונות ומכל מערכת יחסים טעונה שאנחנו סוחבים איתנו לכל אורך חיינו. בקשת הסליחה בעצם משחררת את הגוף מהכעס ומהאנרגיה השלילית שנצברת בו ומשחררת אותו מהמחלה או מפוטנציאל המחלה או כל בעיה אחרת.
כאשר חיפשתי סיפור על הסליחה כמובן שנתקלתי בעיקר בסיפורים יהודיים. אחד מהם מקביל לחלוטין ...ללא סליחה לא יכול להתרחש ריפוי.
ומעשה שהיה כך היה:
לרבי חיים עוזר הייתה בת יחידה שחלתה לפתע פתאום ומיטב הרופאים לא הצליחו להושיעה, כל תלמידיו של רבי חיים עוזר התפללו לשלומה אך דבר לא עזר.
רבי חיים עוזר היה חברו של הגדול בתורה "החפץ חיים" , הוא החליט לשלוח שליח ל"חפץ חיים" לבקש את עזרתו ותפילתו. הגיע השליח על "החפץ חיים" וסיפר לו על ביתו של רבי חיים עוזר. אמר לו "החפץ חיים" שמעתי, אני יודע, אלוהים ירחם...זהו ? תמה השליח, רק אלוהים ירחם ? "רבי, בתו היחידה של רבי חיים שוכבת על ערש דווי וכבודו פוטר אותי בשתי מילים?!". הנהן הצדיק ראשו והפטיר: "לעזוב שידוך אינו דבר של מה בכך".
חזר השליח לרבי חיים עוזר ומסר לו את תשובתו של החפץ חיים, אמר רבי חיים עוזר חזור אליו ואמור לו שביתי עדיין צעירה ולא הגיע לגיל של שידוך. יצא השליח במצוות רבו בחזרה לעיירה ראדין אל בית "החפץ חיים", משהגיע הפנה לפני הצדיק את תשובת רבי חיים. ענה לו ה"חפץ חיים": "אמור לו, כי לא הייתה כוונתי כלל על הנערה אלא על אביה, כי אין עוזבים שידוך ללא פיוס, ובפרט כשהמשודכת פגועה והקפדתה זו שגרמה הצרה".
חזר השליח אל העיר וילנא ובפיו תשובה עבור רבי חיים. כששמע זאת הצדיק רבי חיים עוזר החל מפשפש במעשיו ומעלה זיכרונות עבר, או אז עלתה בזיכרונו תמונה מימי בחרותו כי לפני שנישא לאשתו, בא בקשרי שידוכין עם נערה אחרת, אך מפני סיבות שונות ומשונות פרק את החבילה ואף לא חשב בליבו כלל על צורך בבקשת מחילה.
מיד יצא רבי חיים עוזר לחפש את אותה האישה ולבקש את סליחתה...לקצר את הסיפור האישה עמדה על שלה שכל העניין לא איכפת לה בכלל, שהיא מברכת על כך שהשידוך לא יצא לפועל, ועם כל זאת לא הסכימה לקבל את בקשת הסליחה שלו.
משראה הצדיק כי כלתה אליו הרעה, ביקש את סליחת בעל הבית ויצא חזרה אל ביתו. בינו לבין עצמו החל מקבל את גזר הדין באהבה, ברור היה לו כי בלעדי סליחתה של האישה לא תזכה בתו היחידה לרפואה, הוא הכין את עצמו לשמוע על הבשורה הגרועה מכל וכל...
מסובב הסיבות סובב כי לא יבקש את הסליחה בזמן וייענש עונש נורא כל כך כדי לזעזע וללמד אותנו! יש לך עיכוב כל שהוא, צער או צרה ואינך מוצא/ת פתרון לבעיה? פשפש/י במעשיך ובדוק/י את עברך.
בעל הסולם אמר:
כל המחלות , הבעיות באות ממקור אחד חוסר האור בחיינו הנובע מכך שאנחנו שקועים באהבה עצמית (של האגו), הסליחה היא הצעד הראשון בהכרת הבורא ובהכנסת האור לחיינו. זה גילוי הבורא לנברא.
הרב לייטמן:
הסליחה – גילוי הטבע המקולקל שלנו.
קודם מגלים את היצר הרע
מביעים חרטה.
ומבקשים סליחה – גילוי הטבע שלי, שלא אני עשיתי את זה וזה לא תלוי בי.
אני מקבל את זה על עצמי אני מכיר את הרצון המקולקל שלי ואני מבקש לתקן אותו..אני מודה שהוא לא בסדר.
אם אדם מגלה את הרע הוא מייד מגלה את הטוב
ההו'אופונופונו הוא תהליך של הכרת הרע, הבעת חרטה, בקשת סליחה וטרנספורמציה (התמרה).
איך אנחנו מגלים את הבורא ? איך אנחנו חוזרים לנקודת האפס , האין סוף האלוהות ?
איך אנחנו מתקנים ? מנקים ? משחררים ?
הדרך היא אותה הדרך גם בקבלה וגם בהו'אופונופונו, אנחנו מגלים את הבורא ע"י כך שאנחנו עושים פעולות מסוימות הכרתיות ואחר כך מחכים לתגובה.
זהו !
הפעולה ההכרתית בהו'אופונופונו היא אמירת המשפטים..אני אוהבת אותך, אני מצטערת, בבקשה תסלח לי, תודה
הפעולה ההכרתית בקבלה , לימוד וקריאת ספר הזוהר.
אחד ההדגשים בהו'אופונופונו הוא שאין ציפיות. אנחנו רק צופים על התגובה . הציפיות עצמם הם זיכרונות ונתונים שמתנגנים. ולכן כל הדרך המובאת בסרט הסוד לא עולה בקנה אחד עם ההו'אופונופונו...כי כל בקשה ספציפית נובעת מהזיכרונות והאם אנחנו בכלל יודעים האם הרצון הזה טוב או רע בעבורנו ?.
במהלך כתיבת המאמר לרגעים לא הצלחתי לעשות הבדלה בין אם אני כותבת על הו'אופונופונו או קבלה.
בכל אופן הכלי של ההו'אופונופונו הוא כלי זמין בכל רגע ורגע ורגע. הוא מאפשר להיות מודעים ולחיות את ההווה עם כל מחשבה, חוויה ורגש ,לשחרר ולנקות בו ברגע. ולהחזיר אותנו לנקודת האפס, למקור, לאלוהות ומשאיר אותנו פתוחים יותר ויותר להשראה האלוהית לקחת חלק בחיינו. לתת לאור להיכנס, לאהבה.
סליחה, תודה
מירב